לאחרונה ניהלתי התכתבות עם ידיד דתי בנושא משאלי עם, בעקבות זאת חיפשתי חומר על עמדת ההלכה/הרבנים בנושא

מצאתי שהעניין העיקרי של היהדות הדתית במשאלי עם סובב סביב שאלת זכותו של העם להחליט על גבולות הארץ והסיכוי שמשאל עם יביא לתוצאה שונה או תואמת לעמדה בה הם חפצים.

כלומר לא משאל העם כדרך דמוקרטית מעסיק אותם, אלא משאל עם כדרך להשיג חקיקה שמתאימה לתפיסת עולמם – משאל עם כטקטיקה פוליטית  

ישנה כמובן גם הסכמה גורפת ולא מפתיעה שכאשר משאל עם נוגד את ההלכה ההלכה גוברת.

אמנם המודל הקלאסי בו מצווה העם לנהוג (ספר דברים פרקים י"ז י"ח) הוא להמליך מלך ולצידו מערכת המשפט, הנבואה והכהונה אינן בדיוק דמוקרטיה, אבל כל המאמרים מוצאים דמיון רב בין הפסוקים "אחרי רבים להטות"  ו"קוֹל הָמוֹן כְּקוֹל שַׁדַּי" ובין הדמוקרטיה ועקרון שלטון העם בעולם המודרני.

מאמר מעניין של הרב יובל שרלו (פעיל בולט בזרם הדתי-לאומי) בשם "חוק משאל עם" במדור "שאל את הרב" באתר כיפה, בוחן את הנושא בצורה יותר מעמיקה ומפורטת. הרב מסביר שקיימות דעות שונות בקרב הרבנים ואין הסכמה אם נכון או לא נכון לקיים משאלי עם. הוא עושה הבחנה בין שיקולים עקרוניים/דמוקרטים ובין הסוגייה הפוליטית/טכסיסית.

בסיכום המאמר מציג הרב את עמדתו, להלן ציטוט מדבריו:

"אני נוטה להעדיף את משאל העם. אני עושה זאת בשל העובדה שזו נראית בעיני האמת הפשוטה: עומדת שאלה רבת משמעות לעם ישראל, חשובה במידה מכרעת, ועל כן ראוי לשאול את העם איזו עמדה הוא מקבל על עצמו. הדבר נכון מצד האמת, והדבר נכון גם מצד העובדה שזה הכלי העיקרי (לא היחידי ולא המכריע) שיאפשר לשני הצדדים לחוש כי הם עשו את כל מה שניתן לעשות וההכרעה לא התקבלה בטכסיסים פוליטיים. אחדות עם ישראל והתחושה כי נעשה הדבר הנכון – היא הערך היותר חשוב והיותר גדול, לפי מה שלימדו אותנו חכמים בדרשות רבות של דבריהם" קישור לקריאת המאמר המלא

דעת הראשל"צ הרב שלמה משה עמאר (הרב הראשי הספרדי של ירושלים)  –  "בעבר, בהחלטות ציבוריות גורליות ומשמעותיות – הנביא היה צריך להוכיח באותות ובמופתים על אמיתות דבר ה'. בימינו, כשאין נביא ומלך, ההנהגה נבחרת על ידי רוב וחלה עליה חובת ההוכחה שהחלטותיה מקובלות על העם שבחר בה ולכן בהחלטות גורליות יש לקיים משאל עם".

לקריאה נוספת ראו – משאל עם בראי מקורות היהדות – חוברת לימוד למורה לאזרחות של עמותת יסודות המרכז לליבון ענייני תורה ומדינה. העמותה הוקמה בעקבות רצח ראש הממשלה יצחק רבין ז"ל, על ידי קבוצת אנשי חינוך מן החברה הציונית דתית, ובראשם ד"ר שלמה פישר, הרבנית יפה גיסר וד"ר יהודה בן-דור, בוגרי 'מכון מנדל', מתוך הבנה שיש לחזק את יחסה של החברה הציונית-דתית לדמוקרטיה ולערכיה.  

נכתב על ידי עמוס כהן, אוגוסט 2018